החלטה בתיק עת"א 7304-02-12

1.         בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת (להלן: " הוועדה") מיום 29.1.12, אשר דחתה בקשתו של העותר לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים בהתאם לסעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: "החוק"), שזו לשונו:

                        "הוועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, אם בשל חולניותו ימיו ספורים, או בשל חולניותו המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי".

כללי

2.         העותר, יליד 1952, מרצה מאסר עולם בלתי קצוב בגין רצח גרושתו.

על פי המתואר בכתב האישום, בהכרעת הדין, ובגזר הדין שצורפו כנספחים ב-ד לתגובת המשיב 2 (להלן: " המשיב") בליל 11.8.02 המתין העותר למנוחה ובנותיו בסמוך לביתן, וכאשר הגיעו ברכבן סימן להן לעצור. הוא ביקש לשוחח עם המנוחה ומשירדה מהרכב והתקרבה אליו, גרר אותה בעורפה לכיוון רכבו, ממנו הוציא מיכל בנזין אותו שפך על כל חלקי גופה, בעוד בנותיו מנסות למנוע ממנו לעשות כן. המנוחה נחלצה מידיו בעקבות התערבות בנותיה אך העותר דלק בעקבותיה ובעודה רוכנת על הכביש בעקבות נפילה בזמן המנוסה, הצית אותה העותר והפכה ללפיד אדם בוער. בהמשך הוא ניסה לדורסה באמצעות מכוניתו אך בנותיו מנעו זאת ממנו. כתוצאה מכך נפטרה המנוחה בביה"ח כעבור 3 שבועות.

3.         בעברו של העותר 19 הרשעות בעבירות התפרצות, גניבה, שבל"ר, גרימת חבלה גופנית, גרימת נזק לרכוש בזדון, תקיפה, הסגת גבול פלילית, איומים, החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, ותקיפת עובד ציבור.

            הוא ריצה מאסר בפועל למשך שנה בגין עבירות של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, שוחרר שחרור מוקדם ושב לבצע עבירות אלימות נוספות באפריל 1995 (ראה נספחים ו-ז לתגובת המשיב).

בתאריך 23.5.11, טרם אובחן כחולה במחלה ממארת, נשלחה הודעה ע"י לשכת נשיא המדינה לפיה בקשתו לחנינה נדחתה ע"י הנשיא (ראה נספח ח' לתגובת המשיב).

4.         ביום 20.11.11 אובחן העותר כסובל מגידול ממאיר בריאה בדרגת ממאירות גבוהה מאוד. קרפ"ר שב"ס קבעה, כי לנוכח העובדה שהעותר אינו מעוניין בטיפול כימותרפי הרי שתוחלת חייו הצפויה הינה כחודשיים, מיום כתיבת הדברים, שנכתבו ביום 25.1.12 (ראה מכתביה של קרפ"ר שב"ס שצורפו כנספח א' לעתירה).

הדיונים בפני הועדה

5.         ביום 29.1.12 דנה הוועדה בבקשת העותר והיו בפניה המסמכים הבאים: תיקו המנהלי של העותר, גליון ר"פ, טופס 903, חוו"ד ועדת אלמ"ב, מסמכי ההליך הפלילי בו הורשע העותר, דו"ח סוציאלי, חוו"ד קרפ"ר שב"ס, וכן מכתביה של אחות המנוחה פאני, ועמדת "מרכז נגה" (בשם הבת אליס (ליזי) בצירוף מכתבה של הבת בשם בנות המנוחה, אשר צורפו לעתירה ולתגובת המשיב.

(א)       טופס 903 מיום 25.1.12 מעלה, כי לחובת העותר עבירת משמעת בעקבותיה נשללו ממנו טובות הנאה. הוא שוהה במר"ש כחודשיים לאור מצבו הרפואי, ובמידה וישוחרר שחרור מוקדם יש לוודא, כי תמצא לו מסגרת מוסדית המתאימה לצרכיו.

(ב)       דו"ח סוציאלי מיום 17.1.12 לפיו השיקולים לשחרור מוקדם הם רפואיים גרידא ובמידה והעותר ישוחרר יש להסדיר מסגרת מוסדית התואמת לצרכיו.

(ג)        עמדת המשטרה מיום 12.1.12 לפיה היא מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר לאור חומרת העבירה שבגינה נשפט.

(ד)        חוו"ד קרפ"ר שב"ס מיום 25.12.11 מביאה נתונים אודות מחלת העותר. העותר מקבל טיפול כימותרפי משולב אך על פי הספרות השרידות עם טיפול היא 8 חודשים. בשל מצבו הרפואי של העותר שהייתו בבית הסוהר מסכנת את חייו באופן ממשי לאור הירידות במערכת החיסונית הנלווית לטיפול הכימותרפי.

מחוו"ד קרפ"ר מיום 25.1.12 עולה, כי לאור הסבל הכרוך בטיפולים, בחר העותר  שלא להמשיך בהם ולנוכח מצבו הרפואי המתדרדר מוערכת תוחלת חייו הצפויה בכחודשים.

(ה)       חוו"ד ועדת אלמ"ב מיום 18.12.11 ממנה עולה, כי העותר מודה ברצח אך מייחס לקורבן אחריות מסוימת וקושר את הרצח לבגידתה בו. הוועדה ראתה בכך לקיחת אחריות חלקית. העותר השתתף בקבוצה טיפולית והיה פעיל בה אך כעת הוא מתרכז בטיפול הרפואי.

מכתב ועדת אלמ"ב מיום 18.1.12 לפיו בהעדר אינפורמציה לגבי סיכון ספציפי מצד העותר כלפי בני משפחתו הוועדה לא מתנגדת לשחרורו המוקדם.